למידה כדרך ולא כמטרה: הפדגוגיה
המתבוננת
יוסי בן אשר
בשנים האחרונות מתפתחת גישה חדשה בשדה
החינוכי. גישה זו מבוססת על שילוב בין תובנות שמקורן במסורות שהתפתחו במשך אלפי
שנים במזרח ובמערב לבין ידע מתחומי מחקר חדשניים והיא נקראת פדגוגיה מתבוננת (Contemplative Pedagogy) מטרתה של גישה זו הוא: טיפוח התבוננות פנימית, התפתחות רוחנית, ומפגש קשוב
עם האחר והסביבה.
לפדגוגיה המתבוננת מספר
שערים: וביניהם שער התודעה , שער היצירה, שער הדיאלוג ושער התנועה ומטרתה לחבר בין
שערים אלה לחינוך ולדיסציפלינה הנלמדת בכיתה.
ע"פ הפדגוגיה המתבוננת בכל
רגע, בכל מפגש מסתתרים שלושה ממדים:
הממד הראשון: חיבור עם העצמי, עם כל מי
שאנו ברגע הזה. הממד השני: מפגש עם האחר ועם העולם שסביבי. להבחין באחר לפנות לו
מקום ולפגוש אותו בהקשבה, התבוננות ונוכחות מלאה. הממד השלישי זו הזדמנות להתרחבות
מעבר לגבולות העצמי למפגש עם מרחב שהוא חיצוני לי החוויה שבהתמזגות עם הגדול
מאתנו, עם הבריאה.
ישנן פרקטיקות שונות דרכן הפדגוגיה המתבוננת מבקשת לגעת בשערי
האני ולפתוח אותם.
בשירה 'קידוש' מספרת זלדה על החוויה שחוותה בעת הקשבה
למילותיו של סבא שלה בשעת
הקידוש:
וְהַלֵּל לַמִּלִּים הַקְדוֹשוֹת
שֶהִּנָּן אֲחָּיות קְטַנוֹת
לָּעֶרֶב הָּרַךְ , וְכָּמוֹהוּ תֵּדַעְנָּה לִּפְתֹּחַ
דְלָּתוֹת
שֶל פְנִּים הָּאֲנִּי
וְאֶלֶף שְעָּרָּיו , זלדה, 'קידוש'
המילים הקדושות הנאמרות בזמן הקידוש על ידי הסב האהוב,
המדיטציה בעולמם של הבודהיסטים,
הצ'י קונג המפגיש את המתרגל עם האנרגיה העדינה בגוף, הדיאלוג
הפילוסופי המזמין לשאול את
השאלות הגדולות על החיים, הכתיבה האינטואיטיבית, קריאה אישית
בשיר ועוד הם כולם מפתחות
למפגש ישיר עם העצמי, הן מזמינות אותנו להתנסות בעצירה,
התבוננות פנימית, הקשבה ונוכחות
ובמובן מסוים מזמינות אותנו לעקוף את מנגנוני הקשב היומיומיים
כך שנבחין ביופי הקיים בתוכנו
ומסביבנו נבטא את עצמנו מתוך נביעה פנימית ונפגש עם הרגשות,
המחשבות, המשאבים הפנימיים,
ההעדפות ועם האינטואיציה שלנו וכיום במערכת החינוך שדות אלה
הולכים ומשתלבים.
הפדגוגיה המתבוננת מבקשת להזכיר לאנשי
החינוך ולתלמידים שבתוך קצב החיים המסחרר המשכיח מאתנו את עצמינו ישנו מרחב המצפה
לנו, מרחב פנימי שם יש חמלה ואהבה רוך ואחדות היא עושה זאת באמצעות שילוב השערים
השונים בדיסציפלינה הנלמדת.
בכל מפגש נוצר מרחב חדש שמעולם לא
היה ולעולם לא יחזור. ביכולתנו לתת לו משמעות וערך אולם גם לא להבחין ולהמשיך
ללכת. בידינו כמורים ותלמידים לפגוש בכל רגע את עצמינו, את שסביבנו לחוות, להיות,
לתת ובידינו לא לפגוש דבר אלא את הטייס האוטומטי המנהל אותנו.
המחנך אינו מלמד אנשים התבוננות אלא נוגע
בהם בעדינות ומזכיר להם את עצמם, את הצליל האישי שלהם, מזכיר להם לפגוש את
רגשותיהם, את ערכיהם, את רצונם, את נשמתם. התבוננות תוך אישית והתפתחות רוחנית
אינם שייכים לדיסציפלינה זו או אחרת. זהו מצב תודעה. התפתחות. השייך לכל אדם.
הפדגוגיה המתבוננת עיסוקה בחיבור בין פרקטיקות ההתבוננות
השונות לפדגוגיה ולחינוך באמצעות
מתן דגש על נוכחות המורה בכיתה ועל תכני השיעור תוך הוספה של
נדבך נוסף, מעבר לתוכן ולידע,
נדבך העוסק בהתבוננות ובקשב פנימה, לאחר ולעולם
הפדגוגיה המתבוננת מביאה נדבך נוסף גם לתהליך הלמידה עצמו
המזמין את התלמיד לצאת למסע
פנימי וחיצוני. המילים בשירה של זלדה הופכות להיות אחיות
קטנות ובכך הן מקבלות ממד חדש,
אישי יותר, כזה הפורט על שערי האני ומזמין למסע ולמפגש עם
העולם. שילוב פרקטיקות התבוננות
בתהליך הלמידה מזמין את התלמידים להתנסות בצורה ישירה במפגש
עם עצמם, עם הטבע, עם
התלמידים האחרים. התכנים עצמם הנלמדים בבתי הספר יכולים להוות
תשתית למפגש של
התלמיד עם עצמו כשהלמידה מתרחשת גם בהקשר של הגוף והרגש. דרך
שיעור במדעים אפשר
ללמוד גם שכל אחד מאתנו הוא שלם בפני עצמו אולם הוא גם חלק
ממארג שלם שנמצא מחוצה לו
(interconnectedness)
דרך שיעור בלשון
אפשר לדבר על יחסים בין עבר הווה ועתיד ולדבר על כאן ועכשיו. דרך שיעור על צבעים
אפשר ללמוד על קבלה של האחר ועל הווייה:
הלבן והשחור
אינם סותרים האחד את השני
לחכם יש מקום לכל הצבעים
החכם הוא רק מראה שקופה
של העולם,
יוסי בן אשר הוא מיסד המרכז לפדגוגיה מתבוננת במכללת סמינר
הקיבוצים וכיהן שם כחבר הנהלה. מנכ"ל חברת LeadInside המלווה מנהלים וצוותי חינוך בהטמעה של
פדגוגיה מתבוננת ומיינדפולנס ולמידה רגשית חברתית (SEL) במנהיגות ובהוראה.
מוזמנים גם להצטרף לסדנאות הפתוחות שלנו: מיינדפולנס כדרך חיים.
