משה מנדלסון היה בראש תנועת ההשכלה היהודית באירופה. הוא היה יהודי שומר תורה ומצוות, אבל ככל שהוא הזדקן הרעיונות שלו שיהודי יכול להיות גם דתי וגם מלומד בעניינים חוץ מתורה נלקחו יותר מדי ברצינות: הרבה מאוד מיהודי אירופה הפסיקו לשמור את הדת והתבוללו. אפילו רוב הילדים שלו לא נשארו בדת.
אבל הבן שאליו נתייחס הוא אברהם מנדלסון, אביו של פליקס מנדלסון. הוא גם עזב את הדת. גיסו של אברהם לקח את שם המשפחה ברתולדי (משם הנכסים שלו), וגם אברהם מנדלסון לקח את שם המשפחה אחרי שהוא התנצר, והתעקש שבנו פליקס גם ישתמש בשם הזה בטענה ש״לא יכול להיות יותר מנדלסון נוצרי מאשר קונפוציוס יהודי״.
למרות שפליקס התנצר יחד עם המשפחה שלו בגיל 7, הוא היה יהודי (לא רק אביו, אלא גם אמו, הגיעה מייחוס ארוך). פליקס אף פעם לא הכיר את סבא שלו, משה מנדלסון, שמת הרבה לפני שפליקס נולד. למרות, או אולי בגלל זאת, פליקס הרגיש קשר איתו, ובדומה לסבו היה מוכשר לא רק במוסיקה אלא גם בשפות, אמנות, כתיבה, פילוסופיה, ספרות ועוד.
בשנים האחרונות היה ויכוח אם פליקס מנדלסון באמת הסכים עם האמונות של משפחתו בהיותה יהודית או אם להיפך, הוא היה אדוק בדת הנוצרית. לדעתי, ברור שהוא הרגיש קשר כלשהו לשורשיו, ובעיקר עם סבו. תחושת הקשר הזו מגלה את האמונות האמיתיות שלו.
אביו של מנדלסון רצה מאוד שפליקס יקח את השם ברתולדי כי זה נשמע פחות ״יהודי״, ובסוג של פשרה הוא התחיל לכתוב ״מנדלסון ברתולדי״ כדי לפייס אותו, אך עדיין קראו לו בשם ״מנדלסון״. למה שיהיה לו איכפת? הרי שם משפחה בא להראות זיקה למסורת ולשמור על השתלשלות המשפחה. מנדלסון זה שם שנשמע יהודי, ברתולדי, לעומת זאת, נשמע אפילו נוצרי. מנדלסון לא רוצה כל כך להכניס אל תוך השם שלו דבר חדש ומרוחק מהמקום שאליו הוא חש קשר חזק. מכאן ראיה שהוא רצה לשמור על המסורת של סבא שלו.
אולי במין התנגדות לא מודעת, מנדלסון לא באמת התאהב בסגנונות החדשים והמחדשים במוזיקה של עמיתיו. הוא העדיף סגנון שמרני יותר (אבל עדיין מקורי ומקסים), נדבק לקונספט הרומנטי. אף אחד ממלחינים בני זמנו לא שימר סגנון שכזה.
מה יותר ממוסיקה מגלה את הרגשות והמחשבות הפנימיות ביותר של האדם? מנדלסון הבדיל את עצמו בעצם סגנונו המוסיקלי משאר המלחינים בני זמנו. הוא מראה בכך זיקה למסורת, לישן והזנוח. כל שאר החברה נוהר אל החדש והמרתק, ואילו הוא החכם נשאר לבדו, מעוגן לבדוק ומנוסה. הטרנדים החדשים לאו דווקא יותר טובים (ואכן, מנדלסון לעומת מלחינים בני דורו הרבה פעמים מנצח, לעניות דעתי).
יש כאן הקבלה מדוייקת למצב הדתי באותה תקופה. רוב היהודים במערב אירופה זנחו את היהדות לטובת הנצרות, בשביל מעמד, פופולריות ועושר. אמנם מנדלסון היה כבר עשיר ובעל מעמד גבוה, אבל אי אפשר לומר שהוא קיבל את הנצרות ממש מתוך בחירה (במיוחד כאשר כל משפחתו התנצרה כשהוא היה רק בן שבע). לו היה חוזר בתשובה, חוזר להיות יהודי, יכול להיות שהוא יהיה זנוח, יאבד את המעמד ואת הפופולריות שלו, ובכך את מקור הפרנסה שלו במוסיקה.
אכן, ברוסיה הסובייטית, מלחינים הביעו את הדעות שלהם במוסיקה נגד הממשלה ונאשמו בהמרדה מכך. מנדלסון לא התנגד בגלוי להתנצרות של המשפחה שלו, הוא אף התחתן עם בת של איש כנסיה צרפתי (ובכך, לצערנו, סוגר את גורל ההתבוללות של משפחתו). אבל אחרי הכישלון של תנועת ההשכלה וההתבוללות של כל היהודים במערב אירופה, היה מסוכן לדבר על פילו-שמיות.
אולי המוסיקה של מנדלסון היתה דרך לביטוי עצמי יותר מביטוי אמנותי כמו למלחינים אחרים. הוא רצה להביע את רגשותיו המבולבלים - יהדות או נצרות, מסורת או חדש, זניחה או התחלה.
מנדלסון לא גדל עם לימוד תורה, אבל ידע שצריך לכבד את ההורים. אך המסכן לא ידע שלא שומעים להורה שמצווה עליך לעבור על התורה...
