כתיבה טובה – מהי
כתבה: אילה ברוך, עורכת-לשון וסופרת-צללים
במאמר זה נביא אחדים מהכללים העומדים בבסיס הכתיבה הטובה, הקולחת והיפה. אל דאגה, גם מי שלא היה טוב בדקדוק ובתחביר בבית הספר, יוכל לאמץ בקלות את הכללים, ולהפכם לכלי עבודה זמינים ויעילים במעשה-כתיבתו.
לפני הכול, יש להימנע ככל האפשר מניסוח משפטים ארוכים, והמלצה זו תקפה במיוחד למי שאינו רואה בעצמו כותב מיומן ומנוסה. משפטים ארוכים מטילים עומס על הקורא וגורמים לו ל"סחרחורת קלה". לאחר שקורא מסיים קריאה של משפט ארוך ומייגע, הוא עלול לשאול את עצמו: "רגע, מה היה בתחילת המשפט ומה בעצם רצו לומר כאן?" שאלה זו מאלצת אותו לחזור ולקרוא את הטקסט, להתעכב על כל מילה ולנחש מהם היחסים שבין מילה זו לקודמתה, או לזו שאחריה וכיו"ב. כך, על כורחו, נדרש מיודענו להשקיע יותר זמן ואנרגיה להבנת הכתוב, ואם הדבר חוזר על עצמו, הרי שיחוש אכזבה ותסכול, עד כדי ייאוש וזניחה של הטקסט.
ליצירת טקסט ברור ונעים לקריאה יש להקפיד גם על שימוש נכון בצירופי-מילים. למשל, אין ליצור "רכבות-מילים" כגון: "החלטת-ועדת-רופאי-קופות-החולים בעניין העלאת שכרם של עובדי האדמיניסטרציה בחודשים הקרובים התקבלה ברוב קולות". במקום זאת, מוטב: "ועדת הרופאים של קופות החולים קיבלה ברוב קולות החלטה, שעל פיה בחודשים הקרובים יועלה שכרם של עובדי האדמיניסטרציה". היות ש"רכבת" מילים מכבידה על הקורא ולעתים מבלבלת, במשפט החלופי המרנו אותה בזוגות מילים כגון: "ועדת הרופאים", ו"קופת החולים". חשוב לשים לב לכך, שפירוק-ה"רכבת" דרש שינוי סדר המילים ושינוי המבנה התחבירי, וכי אף על פי כן המסר שבמשפט לא נפגם כהוא זה.
שימוש נכון במילות-יחס ובאותיות-בכל"ם יתרום אף הוא לבהירות הטקסט וליופיו. מילות-יחס הן מילים קטנות הנשתלות בין שתי מילים (בדרך כלל שמות עצם), והודות להן צירופי-מילים נעשים בעלי-משמעות. למשל, במשפט: "הכובע על השולחן", המילה "על" היא מילת יחס, המספרת על היחס שבין הכובע לשולחן; בלעדיה צירוף המילים "הכובע" ו-"השולחן" היה נטול-משמעות. במשפט הבא, נפלו מספר שגיאות במילות-יחס ובאותיות-בכל"ם: "ביום של הבחירות, בשעות 21.00-24.00, הגיעו לקלפיות כ-50% של כלל האזרחים". לאחר תיקון השגיאות, כך ייראו הדברים: "ביום שבו נערכו הבחירות, בין השעות 21.00 ו-24.00, הגיעו אל הקלפיות כ-50% מכלל האזרחים".
כלל נוסף הוא הימנעות משימוש-יתר בשי"ן הזיקה, בגבולות של משפט אחד. למשל, מוטב לא להתנסח כך: "הם סיפרו לנו על ההרצאה המאלפת ששמעו מאדם שטען שאינו מבין שהוא מרצה שאין רבים כמותו". במשפט זה מופיעה "שי"ן הזיקה" חמש פעמים, ו"אינפלציה" זו מסרבלת ומכערת אותו! כפתרון, נעדיף להתנסח כך: "הם סיפרו לנו על ההרצאה המאלפת ששמעו מאדם אשר אינו מעריך מספיק את עצמו כמרצה נדיר ומיוחד". במשפט חלופי זה צומצמו מספר ההופעות של שי"ן הזיקה מחמש לשתיים! מדוע זה חשוב? מפני שמשפטים רוויי-שי"נים מאלצים את הקורא להשקיע יותר אנרגיה וזמן, ובכך מייגעים ומתישים אותו, אף אם אין הוא מודע לעובדה זו כלל.
